איך Sensor23 שינתה את אופן פעולתה סביב טיפול משולב, המתמקד במוח — ומה כל מרפאה יכולה ללמוד מכך
בראיון זה עם גאורגי ליסיצין, מנהל התפעול במרפאת Sensor23, נבחן כיצד מודל בריאות משולב, המתמקד במוח, משנה את התוצאות הקליניות, את זרימת העבודה התפעולית ואת התרבות הארגונית. השיחה חושפת את הפילוסופיה העומדת מאחורי הגישה של Sensor23, את עקרונות הניהול שלה, את הלקחים שנלמדו מהצמיחה המהירה ואת התובנות החשובות למנהלי מרפאות המסתגלים לדרישות המודרניות בתחום בריאות הנפש.
ש: גאורגי, איך נוצרה? Sensor23
לפני כמעט שנתיים, מייסדנו איגור דולגושין — פסיכיאטר צבאי בהכשרתו — החל לבחון רעיון פשוט אך רדיקלי: מה אם נטפל קודם כל במוח? הוא עסק במהלך הקריירה שלו בחקר האופן שבו המוח מעצב את התנהגות האדם, את החוסן הרגשי ואת הבריאות הכללית שלו לטווח הארוך. מה שהוא ראה שוב ושוב ברפואה המסורתית ובשירותי בריאות הנפש היה פיצול: אנשים טופלו על פי הסימפטומים, ולא על פי הגורמים.
Sensor23 הוקמה כדי לפתור את הבעיה הזו. מקום שבו המוח, הגוף ומערכת העצבים מטופלים יחד, תחת קורת גג אחת, על ידי צוות אחד. מודל משולב במקום סט של שירותים מנותקים.
ש: המודל שלכם מתואר לעתים קרובות מוח-גוף-נפש. איך זה נראה בפועל?
זה הרבה יותר מעשי ממה שזה נשמע.
• מוח — נוירוטכנולוגיות, נוירופידבק, גירוי מוחי ופסיכותרפיה.
• גוף — טיפול תוך-ורידי, פיזיותרפיה, תזונה, תיקון מטבולי.
• נפש — פרוטוקולים לאיפוס עמוק: ציפה, סאונה, טיפולים חושיים, מפגשי ניגודיות.
אם מטפלים רק בנפש, משאירים את המטופל לבד עם ההרגלים הישנים שלו. אם מטפלים רק בגוף, מפספסים את דפוסי החשיבה המובילים ללחץ. עבודה משולבת יוצרת שינוי מהיר ויציב יותר.
ש: עם אילו מצבים אתם עובדים בתדירות הגבוהה ביותר?
שחיקה, דיכאון, חרדה, הפרעת קשב וריכוז, לחץ כרוני, כאב כרוני ובעיות קוגניטיביות פוסט-טראומטיות. אנו עובדים גם עם התמכרויות, ירידה קוגניטיבית, דמנציה מוקדמת ופיתוח ביצועים גבוהים למנהלים וספורטאים. ילדים מטופלים ללא עירויים — הם חלק הולך וגדל בעבודתנו.
ש: אמרתם "אנו מטפלים באנשים, לא באבחנות". מה זה אומר מבחינה תפעולית?
הרפואה המסורתית מסתמכת על תוויות. אבל הבעיות האמיתיות הן מורכבות: הורמונים, טראומה, הרגלים, רעלים, חילוף חומרים, שינה — כולם משפיעים זה על זה. אנחנו מנסים לא למקד את הטיפול בקודי אבחון.
מבחינה תפעולית, זה אומר שכל הצוות הקליני משתף פעולה בכל מקרה. כולם רואים את התמונה המלאה, ותהליכי העבודה בנויים סביב טיפול צוותי ולא סביב מומחים מבודדים. זה דורש מערכת פנימית ותרבות פנימית שונות מאוד.
ש: מי המטופל הטיפוסי שלכם?
שתי קבוצות עיקריות:
1. אנשים שניסו הכל — פסיכיאטריה, תרופות, ריטריטים, תוספים — אך נותרו תקועים. לרוב מדובר במייסדים, מנהלים או מנהיגים במגזר הציבורי בגילאי 40-50.
2. נשים סקרניות ויוזמות בגילאי 30-45 העוקבות אחר מגמות בתחום בריאות הנפש ולעתים קרובות מביאות את בני זוגן או ילדיהן.
אנו רואים גם מקרים של משפחות מרובות-נפשות, שבהן הורים וילדים עוברים טיפול במקביל.
ש: האם תוכל לתאר מקרה משמעותי הממחיש את המודל שלך?
משפחה אחת נכנסה לתהליך בעקבות בקשה מהפסיכולוג המשפחתי. האב הצטרף מתוך ספקנות — הוא חשב שאנו "מוכרים אשליות". חודשיים לאחר מכן, לאחר טיפול משולב, הוא היה אדם שונה: אנרגטי, מתפקד, מתכנן חופשות. בתו, הסובלת מאוטיזם עמוק, החלה לצאת החוצה בפעם הראשונה. מאוחר יותר, האם הצטרפה לטיפול. זהו דפוס טיפוסי של Sensor23: השינוי מקרין על כל מערכת המשפחה.
ש: מנקודת מבט תפעולית, מה היו האתגרים הגדולים ביותר שלך בבניית המרפאה?
המשימה שלי הייתה לגרום לכל המערכת לעבוד כמערכת אחת — תזמון, נתונים קליניים, שיתוף פעולה, ניתוחים. הבחירה הראשונה שלנו בתוכנה הטביעה אותנו במורכבות: תוספים, עבודה ידנית, מודולים מנותקים. טיפול משולב דורש תשתית דיגיטלית משולבת.
המעבר למערכת מאוחדת הסיר מיד את הרעש: תצוגה אחת של המטופל, זרימות עבודה משותפות, פחות טעויות והטמעה מהירה יותר.
ש: מה היו המשתנים המשמעותיים ביותר לאחר ארגון מחדש של התשתית התפעולית שלכם?
שלוש שינויים עיקריים:
• הניתוחים הפכו למהירים וניתנים ליישום — דוחות שבועיים מופקים כעת תוך דקות, ולא שעות.
• עומס העבודה בקבלה פחת משמעותית הודות לייעול תהליכי ההזמנה והתיעוד.
• הלכידות הצוותית השתפרה — הרופאים סוף סוף ראו מערכת שתומכת בשיתוף פעולה במקום לכפות עבודה מקבילה.
ש: איך אתם ניגשים להרחבה לשווקים חדשים?
אנחנו מתרחבים רק במקומות שבהם המודל הגיוני והמערכת האקולוגית המקומית מוכנה לטיפול משולב. ספרד אימתה את הקונספט; כעת אנחנו מתכוננים לדובאי עם סטנדרטיזציה תפעולית מלאה, כך שכל מרכז עתידי יפעל לפי אותם עקרונות קליניים וניהוליים.
ש: מה הפתיע אותך ביותר בניהול מרפאה מודרנית לבריאות הנפש?
שהטכנולוגיה לא רק מייעלת תהליכים — היא גם חושפת את זהותך כארגון. כשאנחנו החלפנו מערכות, הצוות לא התנגד. הם התאחדו סביב שיפור זרימות העבודה כי סוף סוף ראו את המרפאה מתפקדת כאורגניזם אחד. זה היה שינוי תרבותי לא פחות מאשר שינוי תפעולי.
נקודות מרכזיות
• לטיפול משולב יש דרישות תפעוליות — שיתוף פעולה, רשומות משותפות, תהליכים מאוחדים.
• ניתוחים מהירים וברורים מחזקים הן את התוצאות הקליניות והן את קבלת ההחלטות העסקיות.
• הקבלה היא הליבה התפעולית; הפחתת העומס עליה משנה את זרימת המטופלים.
• מערכות דיגיטליות משפיעות ישירות על תרבות הצוות ותחושת השליחות.
• משפכים גמישים לכניסת מטופלים מגדילים את ההמרה: עירוי, עיסוי, ייעוץ – כולם משמשים כצעדים ראשונים.
• התרחבות דורשת עקביות – יש לאחד את הסטנדרטים הקליניים והתפעוליים בכל המיקומים.
למנהלי מרפאות
• עיצבנו את זרימת העבודה סביב מסלול המטופל, ולא סביב מחלקות פנימיות.
• השתמשנו בטכנולוגיה כדי לאפשר שיתוף פעולה, ולא כדי ליצור עבודה מקבילה.
• הכשרנו את כל הרופאים להבין את התמונה הקלינית המלאה — זה משפר את הדיוק ומפחית כפילויות.
• העלנו את העדיפות ליעול הקבלה — זהו השיפור התפעולי בעל ההשפעה הגדולה ביותר שביצענו.
• השתמשנו בניתוחים לא לצורך דיווח, אלא לצורך למידה אסטרטגית והקצאת משאבים.
• התייחסנו לטרנספורמציה דיגיטלית כאל טרנספורמציה תרבותית — מעורבות, שקיפות ומשוב הם גורמים חשובים.